art and culture guide

הצג הכול

המדריך שלכם לאומנות ותרבות באבו דאבי

העיר אבו דאבי שופעת אומנות ותרבות. מתערוכות נבחרות במוזאון הלובר אבו דאבי ועד קאסר אל חוסן, המבנה העתיק ביותר באזור, האמירות מציעה לכם יותר מקו רקיע נוצץ, איים מוקפים במי התכלת ואתרי בילוי ברמה עולמית.

יש כאן עוד מקומות רבים שתוכלו לגלות. הנה רשימה שתעזור לכם לגלות את המורשת העתיקה ואת סצנת האומנות של אבו דאבי.

“@1.5x"אומה ללא עבר היא אומה ללא הווה וללא עתיד. תודה לאל, לאומה שלנו יש תרבות משגשגת בעלת שורשים עמוקים בארץ זו במשך מאות שנים רבות. שורשים אלה תמיד ישגשגו ויניבו פרי בהווה המזהיר של האומה ובעתיד שצפוי לה".

שייח' זאייד בין סולטאן אל נאהייאן

— המייסד והנשיא הראשון של איחוד האמירויות הערביות

ליבת האומנות

מוזאון הלובר אבו דאבי (Louvre Abu Dhabi)

השקת מוזאון הלובר הידוע הייתה רגע מכונן בצמיחת סצנת האומנות באבו דאבי. במהלך הביקור שלכם במקום, מובטח לכם שכל רגע יהיה מלא בפליאה מהארכיטקטורה של המוזאון, חללי הפנים בהשראת המדינה (medina) הערבית וכן יצירות האומנות המדהימות.

המוזאון מארח גם תערוכות מתחלפות, בנוסף על האוסף הקבוע של שבמקום. הקפידו לעיין באתר האינטרנט של מוזאון הלובר אבו דאבי כדי להתעדכן.

מוזאון הלובר אבו דאבי (Louvre Abu Dhabi)
מסע אל העבר

קאסר אל חוסן (Qasr Al Hosn)

קאסר אל חוסן הוא המבנה העתיק ביותר באבו דאבי. הוא הוקם כמגדל שמירה, בטרם הפך לביתה של משפחת המלוכה. כיום, המקום מקבל מבקרים שבאים לגלות את ההיסטוריה והמורשת של העיר, ומציג חפצים שהשתמרו ומלאכות יד מורכבות מעשה ידיהם של אומני מלאכת יד מקומיים.

קאסר אל חוסן (Qasr Al Hosn)
לצפות ביצירתיות מקומית

מרכז האומנויות אל-קטארה (Al Qattara Arts Centre)

בואו להיסחף בעולם מלאכת היד של מרכז האומנויות אל-קטארה. זהו חלל עבור אומנים מקומיים וכאלו שפועלים מהאמירויות, שבו הם יכולים ליצור ולהציג את עבודתם. המקום נפתח בשנת 2011 ותמצאו כאן גם תצוגה ארכאולוגית מעולה במרתף עם ממצאים עתיקים.

מרכז האומנויות אל-קטארה (Al Qattara Arts Centre)
קהילה תוססת

מנאראת אל סעדייאת (Manarat al Saadiyat)

מנאראת אל סעדייאת הוא מקום נפלא ליהנות בו מעולם האומנות, התרבות והבידור. זהו גם המקום בו מתקיים מדי שנה יריד האומנות המלהיב של אבו דאבי. מסדנאות תיאטרון ותערוכות אומנות, ועד סטודיו לצילום – יש כאן שפע הזדמנויות לגלות את היצירתיות שלכם.

מנאראת אל סעדייאת (Manarat al Saadiyat)

3 מסורות תרבות שמקורן באבו דאבי ובאזור

1. עיטורי חינה

חינה היא מסורת בת מאות שנים, פופולרית בקרב נשים בכל רחבי העולם הערבי. זהו צבע שמקורו מצמחים המשמש ליצירת עיצובים על היד או הרגל, בדרך כלל לפני עיד (חג), חתונות ואירועים מיוחדים אחרים, ומשמש גם לצביעת השיער!

2. צלילה לשליית פנינים

לפני עשרות שנים, צלילה לשליית פנינים הייתה מקור ההכנסה של איחוד האמירויות. גברים היו קופצים מסירות דאו, עוצרים את נשימתם בעזרת אטבים לאף שעשויים משריון צב, ומחפשים פנינים. לאחר מכן הם היו סוחרים בפנינים תמורת מוצרים אחרים בשוק.

3. מרוצי גמלים

אולי נראה לכם שהגמל הוא ייצור שמהלך באיטיות, אבל הוא מסוגל לרוץ במהירות מפתיעה בעת הצורך. עוד לפני שמסלולי מרוצים היו קיימים, נערכו מרוצי גמלים בין האמירויות. כיום, הפופולריות של מרוצים אלה מושכת קהל רב מכל רחבי העולם!

3 מסורות תרבות שמקורן באבו דאבי ובאזור

4 אומנויות במה מסורתיות לצפייה באבו דאבי

1. אל איאלה (Al-Ayyala)
אחד המופעים הפופולריים והנפוצים ביותר, אל איאלה הוא מופע של להקת גברים שמתנועעים במתואם לצלילי תוף ומשתמשים במקלות במבוק דקים לתיאום הקצב שלהם.

2. וואנה (Wanna)
מופע שירה שלפעמים כולל הקראת שירה נבטית (ערבית קדומה) לצלילי מנגינה מקסימה.

3. אל עזי (Al-Azi)
אל עזי הוא מופע שירה קהילתי מרטיט, אשר בשנת 2017 צורף לרשימת המורשת התרבותית הלא-מוחשית של אונסק"ו שזקוקה לשימור באופן דחוף.

4. אל תגרודה (Al-Taghrooda)
אל תגרודה היא שריד לתקופת הבדואים, מופע שירה מאולתר שמדגיש חוויות חברתיות ותרבותיות כאמצעי לשיתוף סיפורי העבר.

4 אומנויות במה מסורתיות לצפייה באבו דאבי
השראה

מאמרים נוספים שתיהנו מהם

חזור

שאלות נפוצות בנושא אומנות ותרבות באבו דאבי ובאיחוד האמירויות.

באיחוד האמירויות יש מגוון רחב של אומנויות במה מסורתיות שקיימות כבר מאות שנים.

התרבות של איחוד האמירויות היא שילוב של השפעות איסלמיות וערביות לאורך מאות שנים. מבזיירות ומרוצי גמלים, עד מוזיקה, אוכל ואומנות – האמירתים תושבי המקום נושאים את התרבות שלהם בגאווה.

כמה מהמוצגים המדהימים ביותר במוזאון האומנות לובר אבו דאבי שנרכשו על ידי איחוד האמירויות כוללים את La Belle Ferronniere של לאונרדו דה וינצ'י, דיוקן עצמי של וינסנט ון גוך וציור משנת 1877 של קלוד מונה.